עדות של האח יצחק גבריאלי:
כשהייתי בן שנה אמא ילדה בת בבית חולים רוטשילד או אלישע בחיפה. יש תעודת לידה לא יודע איפה היא עכשיו. לאמא היו ילדים קטנים, אז היא השאירה את זהבה בבית חולים וגם כי אמרו לה להשאיר שם את הילדה. שבועיים אחרי הלידה אמרו לה שהיא נפטרה, מדלקת ריאות. רק כשהיא באה לבית החולים אמרו לה שהיא נפטרה, הראו לה קבר שהראו אותה לכולם, אבל לא גופה.
אחרי שקיבלו את הצו גיוס התחילו לחשוב למה הם קיבלו את הצו. כי ההסתרה של הפטירה שלה כביכול היא תמוהה. רק כשאמא הגיעה לבית החולים אמרו לה שהילדה נפטרה, לא התקשרו לומר לה לפני כן. לא אמרו לה שהילדה חולה.
אמא שלי ניסתה לברר כל הזמן, היא הייתה תמימה, היא האמינה, אבל כשיצא הסיפור של ילדי תימן, זה היה מוזר המקרה של המוות שלה. אז היא התחילה לחפור קצת. אם אני אגלה שיש לי אחות עכשיו זה יהיה קצת מאוחר אבל זה יהיה מצוין.
כששמעתי את הסיפורים של ילדי תימן זה ממש זרק אותי לקרשים, איך אפשר לקחת ככה ילדים, זה קשה.
.רק כשאמא הגיעה לבית החולים אמרו לה שהילדה נפטרה, לא התקשרו לומר לה לפני כן. לא אמרו לה שהילדה חולה