רפאל שנחטף היה הבכור. אחריו נולדו לאמי עוד חמישה ילדים. היא נפטרה בחמישים ושמונה. סבתא אומרת שמצער. הם באו לראות את הילד אחרי שהיה לו קוצר נשימה. שמה הוא נבדק. אמא וסבתא היו איתו ואמרו שהוא היה בסדר גמור. בבית חולים אמרו להם תשאירו אותו ותחזרו עוד יומיים. זאת הייתה הליכה של שעתיים לכל כיוון. הם הגיעו אחרי יומיים ובבית חולים לא ידעו להגיד להם איפה הוא. אחרי חיפושים הם מצאו אותו לבוש ובריא. שמח ומקפץ. הם רצו לקחת אותו לבית החולים אבל בבית החולים סרבו לאפשר להם רק למחרת בבוקר שרופא יאשר. למחרת, אחרי שישנו באיזור ליד הבית חולים (ברוממה), הם הגיעו לבית החולים ולא מצאו את רפאל גם באותו חדר שמצאו אותו יום קודם. כששאלו איפה הילד אמרו להם שהילד מת. אחת האחיות אמרה לסבתא שלי: תדעי לך שאני לא יודעת אם הוא מת אבל אם הוא חי תדעי לך שהוא יחיה בחיים טובים ויהיה לו הכל. אצלכם אני לא יודעת אם הוא היה שורד. אמר וסבתא בכו וצעקו אבל הביאו את השומר של הבית חולים ואיימו עליהם לא לעשות בלאגן וסילקו אותם בכוח.

אמא הייתה בת עשרים וארבע כשהיא נפטרה. עם השנים קיבלתי צו גיוס על שמו ותעודת זהות על שמו. תאריך הלידה של רפאל כפי שרשום: 25/1/51.

אני רוצה להוסיף שהייתי אצל החוקר של הוועדה עמי חובב במשרד המפואר שלו. הוא הוציא לי תמונות של ילדים עם אבעבועות ועוד כל מיני שטויות. נוכל. אמרתי לו זה לא הסיפור של אח שלי. אחר כך שלח אותי למקום שלכאורה הילד קבור שם אבל אין שם כלום.

במושב שלנו נעלמו עומד ילדים ממוצא כורדי אבל הם לא רצו לדבר על זה. כנראה מאשמה.

שוקי סיידוף