סבי וסבתי, עלו לארץ מתימן ב-49׳, אנשים טובי לב, תמימים, בשבילי צדיקים, לצערי גם להם נחטפה תינוקת, אני לא יודעת פרטים מדוייקים כי הסיפור הוא טאבו במשפחה, אבל אני יודעת שהתינוקת הייתה בת שנתיים וקראו לה אביגיל היא הייתה קצת חולה והגיעה לבית חולים, אמרו לסבתא שלי שיטפלו בה ושתחזור לטפל בילדים האחרים שלה למחרת כשחזרה אמרו לה שהתינוקת מתה, כשסבתי דרשה לראות אותה לאחר שכנועים רבים נתנו לה, סבתא שלי סיפרה שהיא הביטה בתינוקת מעבר לקיר זכוכית, לא נתנו לה לגשת אליה, והתינוקת הייתה ישנה ולא מתה, היא מספרת שככה לא נראים מתים, אודם בלחיים ומראה חי, היא התחננה שיתנו לה להחזיק אותה אך היא דחפו אותה ואמרו לה שתלך הילדה מתה והם יקברו אותה וסבתא שלי בתמימות שלה הלכה, עד היום היא מצטערת על זה שלא עשתה בלגן, עד היום היא אכולת רגשות אשם שהשאירה את התינוקת והלכה למרות שהלב אמר לה אחרת, נראה לי שבגלל זה לא מדברים על זה בבית, נראה לי שסבתא שלי מתביישת לפתוח את הנושא, אני מבינה אותה, ולא לוחצת עליה, מכעיס אותי שאישה טובת לב ותמימה כסבתי קורבן לרוע לב, קורבן לרגשות אשם שמאכלות אותה מבפנים, הלוואי ויכולתי לברר עוד, לתעד את דבריה של סבתי כמו שהבנתי שאתה עושה אך לצערי הנושא כאוב מידי גם אחרי כל השנים הללו, רק רציתי שתדע שיש גם משפחות שקרה להם המקרה הנורא אך הם פשוט לא מסוגלים לדבר על הנושא מפאת הבושה.