קרית ענבים. אשתי מרוקאית. התאהבנו, התחתנו בשנת חמישים וחמש. נולדו לנו שני בנים בהפרש של שנה וחצי (הראשון נולד בחמישים ושש והשני חמישים ושמונה). אחרי שנה נולדה בת נוספת (בשנת חמישים ותשע). הבת נולדה בחודש השביעי. משגב לדך בירושלים. נולדה בריאה ויפה וככל הנראה בהירה. אחרי כמה ימים הודיעו לי כי הילדה נפטרה. בבית החולים אמרו לי שהיה לו מום בלב וטוב שנפטרה. ביקשתי לקבור אותה. ענו לי כי כבר קברו אותה. שאלתי איפה, אמרו לי פעם אחרת תבוא ונראה לך. אשתי הייתה בשוק די גדול והחלטתי לחזור ולהתרכז בלנחם אותה. בדרך הסתכלתי במסמכי הפטירה והיה כתוב שם כי היא מתה בלידה לא בזמן ולא ממום בלב ומעבר לכך אשתי הניקה פעם אחת ואמרה שהכל היה איתה בסדר. אחרי שנה נולדה לנו עוד בת ואשתי לא דיברה על זה שוב מעולם. לא הוציאה מילה אחת על זה.

מה אתה מרגיש בלב שלך? שאלתי. בלב שלי אני מרגיש שהיא חיה. חמישים שנה אחרי אנחנו עדיין מצפים שהדלת תיפתח.