אמא שלי באה ב-48 לארץ והייתה כבר בהיריון מתקדם. ילדה בן כשהגיעו לארץ. בגיל שמונה ימים בעין שמר אמרו לה שהוא מת. שמו היה ציון והוא יולד מהול. יש תעודת פטירה שלו ללא מספר זהות. אמא שלי כל הזמן הייתה בוכה. משה, היתה אומרת לאבי, הוא לא מת הוא חי. היא נפטרה בלידה של אחותי. אבא שלי חיפש בכל מקום בארץ בבתי ילדים. בכנס האחרון שניה בכה כל כך. גיסי סובל עד היום בגלל הגזזת ובעלי מת מוקדם בגלל זה. בגלל זה אני לא מזהה עם השואה. למה שאני אעמוד בשואה? הם עשו לנו אותו דבר. כל האשכנזים שעבדתי אצלם ממשיכים להכחיש בפנים שלי. לדוד שלי לקחו שניים (סליימן יתים. לבתו קוראים יונה אברי). אני מטפלת בזקנים כל זקנה שנייה יש לה סיפור כזה. כבלו לנו את הידיים והרגליים והשתיקו אותנו. המשיח לא יבוא עד שהילדים יחזרו.

ענת קייסי (מועלם)