מתוך ספר "ימי ניסן". הביוגרפיה של ר' ניסן גדניאן. מחבר: הרב ראובן זכאים ירושלים, 2004

פרק ב. אל הארץ אשר אראך
בסביבות שנת תש"ו (1946) עלו ר' רפאל ואשתו וכל ילדיהם אל ארץ הקודש משאת נפשם. הם שוכנו באוהל רעוע מבד, שהרוחות העזות היו מעיפות אותו למרחקים, כשהם מותירים את יושביו נתונים לחסדי הגשמים שירדו בשצף. ארץ ישראל נקנתה להם ביסורין וחבלי קליטה קשים, שאת מקצתם תיאר בפנינו הדוד היקר גדעון הי"ו: "כשהגענו ארצה, שיכנו אותנו באהלים רעועים עשויים בד. דומה שתהיה זו משימה בלתי אפשרית לתאר, ולו על קצה המזלג, את הצער והיסורין שהיו מנת חלקנו, החום המעיק בקיץ, הקור המקפיא בחורף שהיה מלווה לעיתים ברוחות סערה קשות, שלפעמים עקרו את האוהל לגמרי והעיפוהו הרחק הרחק, כשהם מותירים אותנו חשופים לקור המקפיא. ועל הכל, פגיעתם הרעה של השודדים שהטילו את חיתתם עלינו, שנהגו ברוע לב להסתובב בין האוהלים עת היינו נמים את שנתינו, ולחטוף מכל הבא ליד משמיכות ועד... תינוקות. כך שהיינו צריכים לשים את עריסת התינוק שלנו בין שתי המיטות של הגדולים שלא יגנבוהו..." רק כעבור זמן ארוך קיבלו קורת גג ראוייה לשמה בישוב 'תל מונד' בשרון ושם קבעו את משכנם.

ושבו בנים לגבולם
סיפור נוסף, הממחיש עד כמה אחראי ומסור היה להוריו בפרט ולבית בכלל, אירע בעלותם ארצה, כפי שסיפר לנו אחיו היקר גדעון הי"ו (ז"ל): "ניסן זכה בתושייתו הרבה למנוע את חטיפת אחינו הצעיר. כאילו לא די בכל הצרות שסבבונו בהגיענו ארצה, קפצה עלינו רוגזתם המפורסמת של אנשי המימסד, אשר נטלו עוללים מחיק אימותיהם להתעמר בהם ולמכרם, אמת שבעיקר אירעה טרגדיה זו לילדי העליה מתימן, משום כך קיבלו הדברים הד ציבורי נרחב דוקא בהקשר אליהם, אך זאת לדעת שגם בילדי העולים משאר עדות שלחו את ידם, והצרה הצרורה הזו לא פסחה גם מביתנו. יום בהיר אחד הגיעו אל ביתנו שליחי המדינה ה'מסורים', ובתואנות שונות ומשונות לקחו עימם את אחינו התינוק, כשהם מתעלמים באדישות מתחנוניהם של הורינו. הורינו לא ידעו את נפשם מרוב צער, ואנו הקטנים שלא יכולנו לעשות מאומה להקל על סבלם ישבנו עצובים ומכונסים בתוך עצמנו. עד שבא ניסן הביתה. הוא אך שמע מאיתנו את סיפור המעשה ומיד הצהיר חגיגית: לא אנוח ולא אשקוט עד שאשיבו בריא ושלם לחיק הורינו! נדהמנו, למרות שכבר אז היה ניסן המוציא והמביא בכל עניני הבית ועל פיו ישק כל דבר, אבל עדיין תמהנו לעצמנו איך יוכל נער צעיר כנגד ממסד משומן ואכזרי?! התברר שטעינו. ניסן הלך להיכן שהלך, נדחה מפקיד למשנהו בטענות שוא ומדוחים, אבל לא אמר נואש, הוא התעקש על שלו עד ששבר את לב האבן שלהם, והם גילו את אזנו שאחיו נמסר ל'אימוץ' בבית משפחה אמידה בחיפה. אחינו ניסן לא חשב פעמיים ומיד בדרך לא דרך הגיע לחיפה. בזכרוני שהלילה כבר ירד והתאחרה השעה אך ניסן טרם הגיע, ומתוך שחרדנו לשלומו החלטנו לצאת לכביש הראשי להמתין לשובו. ומה מאוד גדלה שמחתנו בראותנו כעבור שעה קלה את דמותו התמירה קרבה אלינו מחוייכת. הוא היה עייף, ניכר על פניו שלא קלה היתה המשימה שנטל על עצמו, אבל מרוצה. הוא סיפר לנו שהלך לבית שאליו נמכר אחינו, ושיכנע את הקונים שעה ארוכה שמדובר בתרמית, ואחיהם בן הוא להורים חיים וקיימים הממתינים בכליון עיניים לשובו, עד שהצליח לשכנעם בצדקת טענותיו והם הסכימו להחזירו. וכך אכן קרה, למחרת היום הגיע אחינו התינוק לביתנו בריא ושלם ולשמחתנו לא היתה קץ. דבר נוסף המעיד על טוב ליבו ופקחותו אירע אז, ניסן דאג באותה הזדמנות להחזיר עוד שני תינוקות שנמסרו לאימוץ בנסיבות דומות, לחיק הוריהם המאושרים שהיו שכנינו לאוהל..."

בברכה, הרב ראובן זכאים
רב מרצה ומסבירן

כתבה שפורסמה ב"כיכר השבת" על המקרה ב 22/06/2016