גרנו במושב גורן. ילדתי בבית היולדות בנהריה כשהייתי בת שש עשרה. בחדר היו כל כך הרבה רופאים ואחיות. איל שהילדה יצאה לא הפסקתי אפילו לשמוע את הבכי שלה, לקחו אותה ויצאו. לא החזקתי אותה לשנייה. אחר כך אמרו לי הילדה בסדר הכל בסדר. עשינו לנו ביקור ושוב ביקור וביקשתי את התינוקת. למחרת הביאו את כל התינוקות ולי לא הביאו. איפה היא שאלתי אמרו לי הילדה קטנה ולא יכולה לינוק. לקחו אותי לראות אותה. היא נראתה לי בסדר גמור. גם למחרת ראיתי אותה ואז השתחררתי. את התינוקת ביקשו להשאיר אמרו שהיא לא מרגישה טוב. הייתי בעצמי ילדה והאמנתי להם וגם לא ידעתי טוב עברית. אחרי שבועיים שלושה שלחו מכתב שהילדה נפטרה וקברו אותה. בעלי רצה לבוא אמרו שאין מה לבוא. בעליהם היה צעיר. הוא אומנם לא האמין אבל בשנים האלה לא חשבו שמשהו כזה יכול לקרות.