שלומית בן ארי

שלומית בן ארי, ניצולת שואה שעלתה לארץ מצרפת בשנת 1949, עבדה בין השנים 1953-55 כאחות במחלקת הילדים של בית החולים רמב"ם. היא פנתה לעמותת עמר"ם בתחילת שנת 2022 דרך קולגה שלה, ומסרה את עדותה לגבי ההתנהלות בבית החולים ביחס לילדים אשר הגיעו מהמעברות.

בעדותה, מסרה בן ארי כי הרישום בקליטת הילדים היה לקוי, ולא אפשר שמירת קשר בין הורים לילדים: "לא היתה מערכת קליטה מסודרת, לא אמרו לי לבקש תעודות זהות. שאלתי בעל פה מה השם ורשמתי מה ששמעתי, בדרך כלל רק שם פרטי או שם משפחה. הייתי תולה פתק בכתב יד מעל המיטה של התינוק. היו פעמים שלא שמעתי את השם כמו שצריך בגלל המבטא, כתבתי מה שהבנתי, בטוח היו טעויות."

בהמשך לכך, מעידה בן ארי כי עם החלמתם של הילדים, בית החולים לא ידע לאן להשיבם, ולכן הם נשלחו למוסד אומנה: "כשילד הבריא היה צריך לשחרר אותו, אבל לא ידעו איפה ההורים שלו. העבירו אותו לבית אומנה ברחוב שבתאי לוי, שם טיפלו בהם. לא ידענו למי להתקשר ולא יכולנו לחכות שההורים יחזרו". להערכתה של בן ארי, במהלך עבודתה במחלקה קרו עשרות מקרים של שליחת ילדים בריאים לאומנה בחיפה, בעקבות ניתוק הקשר בינם לבין הוריהם.

כזכור, משרד הבריאות העביר לאחרונה לחוות דעתה של פרופ' שפרה שוורץ, את טיוטת הדוח שהגישו פרופ' איתמר גרוטו ודר' שלומית אבני, בנושא מעורבותם של צוותי רפואה בפרשה. בחוות דעתה טענה שוורץ כי ילדים שהחלימו נשלחו חזרה למשפחותיהם. עדותה של בן ארי סותרת קביעה זו, ומלמדת כי בשלב מאוחר למדי של הפרשה, בין השנים 1953-55, ילדים בריאים נשלחו לאומנה, ללא רישום המאפשר לזהות את הוריהם.

הציטוטים מתוך כתבה שפורסמה היום ב"ידיעות אחרונות" ואתר Ynet. לקריאת הכתבה במלואה:
https://www.ynet.co.il/news/article/hk4nq11uaq

״...לא היתה מערכת קליטה מסודרת, לא אמרו לי לבקש תעודות זהות. שאלתי בעל פה מה השם ורשמתי מה ששמעתי, בדרך כלל רק שם פרטי או שם משפחה. הייתי תולה פתק בכתב יד מעל המיטה של התינוק. היו פעמים שלא שמעתי את השם כמו שצריך בגלל המבטא, כתבתי מה שהבנתי, בטוח היו טעויות..״