משפחתי עלתה מתימן בחורף 1950 והגיעה למעברה בראש העין. אחי הצעיר, שאול שמחי, היה כבן עשרה חודשים. במעברה היה בית תינוקות אשר בו היו התינוקות לנים במהלך הלילה. באחד הערבים, אמי זהרה שמחי ז"ל, הניקה את שאול כבכל ערב ולקחה אותו אל בית התינוקות. כאשר הגיעה בבקר שלמחרת לאסוף אותו, נאמר לה שבמהלך הלילה שאול הרגיש לא טוב ונלקח לבית החולים בפרדס כץ. הורי זהרה ושלמה, בעזרת קרוב משפחה, נסעו מייד לבית החולים פרדס כץ ושם נאמר להם כי שאול לא הגיע לבית החולים. הם המשיכו במשך תקופה ארוכה לחפש בכל בתי החולים ולא העלו חרס. הורי הגישו תלונה במשטרה, לאחר תקופה נאמר להם שהתיק נעלם.

במהלך השנים התקבלו בבית המשפחה הודעות בדבר גיוס והודעות לבוחר על שם שאול שמחי. בשנת 1995 זומנתי להעיד בועדת קדמי ומסרתי עדותי בועדה ב-20.11.95. עד יום מותה, אמי ז"ל לא הפסיקה לדבר על בנה שאול וליחל למוצאו .