שמי רינה, עליתי לארץ בשנת 1955 ממרוקו. שם המשפחה הקודם שלי לפני הנישואים- אוחיון. הכרתי את בעלי, אלי יעיש בזמן שהיינו שנינו בצבא.
אלי הגיע לארץ ממצרים בשנת 1956. הכרנו, והתחתנו בנובמבר 1958. באותו הזמן מיד נקלטתי להריון ראשון, גרנו אז בקריית שמונה. בערך באוגוסט 1959 ילדתי את הבן שלי, הבכור, ילדתי בצריף בקריית שמונה והכל היה תקין. קראנו לו אורי. אחרי כמה חודשים במרץ 1960 היה לו חום והחלטתי לקחת אותו לבדוק, אמרו לי לגשת לבית החולים פוריה בטבריה. הלכתי עם אבא שלי לשם, השארנו את הילד לטיפול ואחרי זה אמרו לנו שהוא מת. לא הראו לנו אותו, לא גופה, לא פתק. כלום. כל הזמן אני זוכרת את הילד הזה, הבן שלי גם מאוד קרוב לנושא וזה כואב לו.

אלי יעיש מוסיף: הלכנו לרב, אמר לנו שצריכים לתת לנו את הגופה. אבל לא הראו לנו ולא הסכימו לתת כלום. לרינה אמרו "את בעצמך ילדה קטנה תלכי לעשות ילד אחר". ביקשנו שיגידו לנו איפה קברו, עד היום אנחנו מחכים לתשובה. אפילו יצרנו קשר עם צחי הנגבי לפני שנים, אבל הוא אמר שלא יכול לעזור לנו.