בשנת 56 לאחותי שרה, היה פצע בפה.
סבתא לקחה אותה לקופת חולים לד"ר יוזרי והוא אשפז אותה בבית חולים פוריה בטבריה למשך 22 ימים, ואז הודיעו שהיא מתה. ההורים שלי ביקשו את הילדה ואמרו להם שהיא מתה.
עברו השנים והתחלנו לקבל צווי גיוס על שמה, והמשטרה הצבאית ולוכדי עריקים הגיעו אלינו הביתה. אבא אמר להם "רק תביאו אותה ואני מגייס אותה". כל השנים לא דיברנו על כך ובשבת חתן שלי אמא שלי בכתה. שאלתי אותה למה, אז היא ענתה לי "מה עם הילדה? אני משביעה אתכם שתהפכו כל אבן כי אני יודעת שהיא חיה !"
ניסיתי לעשות כל מיני פעולות. הייתי במשרד הפנים בעפולה וחבר טוב שלי הנפיק לי תעודות בהן האחות לא מופיעה כלל ! אז איך קיבלנו צווי גיוס?
גם הגעתי לבית חולים פוריה והצלחתי למצוא שני מסמכים על האישפוז שלה שלמטה היה חתום ד"ר לוין. חיפשתי אותו ודיברתי עם אשתו, שעדיין הייתה חיה (בזמנו לפחות) והיא נשבעה לי שהם לא היו בארץ אלא שהו באותה השנה בכלל בבולטימור (אמרה לי שהוא עסק בחקר הפוליו שם) וגם שהוא תמיד חותם ביד ולא במכונת כתיבה כפי שמופיע במסמכים.
הקמתי קול צעקה כדי לקבל עוד פרטים.
מעולם לא קיבלנו תעודות פטירה ושום רישיון קבורה לא הופיע בשום מקום. פניתי לריבקי דבש, הממונה על חופש המידע של משרד הפנים. הוציאו לי תעודת פטירה על שנת 1956 (הייתה רשומה שם כתובת לא נכונה שלנו). פעם ראשונה שהוציאו לי. המשכתי בבירורים, ועורכת דין במשרד הפנים חזרה אליי במייל.
הם הוציאו לי חיסיון נפטר על כל הפרטים של אחותי, אם אני לא טועה, היה כתוב שם בגלל סעיף 31 לחוק אימוץ. הגעתי לארכיון רפואי נוסף, הודיעו לי כי נמצא תיק עם פרטי אחותי, אבל הייתה בעיה, נאמר לי שבתוך התיק יש עוד תיק עם פרטי אישה חיה וקיימת. האדם שדיבר איתי מהארכיון מסר כי הוא לא יכול למסור לי פרטים כי מדובר בפרטים רפואיים של אישה שהיא "חיה ובועטת".
בחצי השנה האחרונה (סוף 2023) העבירו לנו תשובה מהרבנות הראשית, כי מצאו גוש חלקה בבית עלמין בטבריה, אנחנו מתכוונים לבדוק את זה.