לסבא וסבתא שלי :רבי יעקב ופני עמר. נחטפה תינוקת בת שנה וחצי וזהו סיפורם:

כשסבא וסבתא שלי גרו במעברת שמעון ליד נהלל. הייתה להם תינוקת בת שנה וחצי בת יחידה מושא להערצה שלהם

ילדה של ארץ ישראל

את כל החלומות שלהם וכל החיים שלהם היא מימשה עם לידתה. תינוקת של ארץ הקודש .

לסבתי אלו היו נישואים שניים אחרי שבעלה הראשון נרצח במרוקו ע"י הערבים.

ולסבא שהתייתם משני הוריו ומכל משפחתו שמתו במגפה. נותרו רק הוא יעקב בן ה-10 ואחיו בנימין בן 9 ואחיינית בת שנה וחצי

הוא כמובן היה המבוגר האחראי שצריך לפרנס ולדאוג להם...

ולאחר תלאות רבות ועם חלום אחד גדול לעלות לארץ הקודש.

עלה בגיל 19 יחד עם אחיו ואחייניתו לארץ ישראל.

בארץ שיכנו אותם במעברה. ושם הכיר את סבתי והתחתן איתה.

לאחר 9 חודשים של ציפייה והתרגשות נולדה להם תינוקת יפיפייה עם עיניים כחולות גדולות כמו 2 מרגליות

ולכן קראו לה דליה

דליה הייתה תינוקת רגועה ושלווה, אשר הכניסה אור ושמחה לבית

ההורים אהבו אותה אהבת נפש. עבדו יום ולילה לפרנס אותה. ובזמנה הפנוי סבתא הייתה סורגת לה שמלות ובגדים מיוחדים. כולם במעברה התפעלו מדליה התינוקת היפה והמטופחת

גם הרופא של המעברה שם עליה העין. ובגיל שנה וחצי שלח את סבתא שלי עם התינוקת לבית חולים העמק בעפולה בתואנה שזו בדיקה שגרתית.

בבית החולים הרופא בדק את התינוקת ובפרצוף רציני אמר שהיא צריכה להשאירה להשגחה למשך יומיים.

סבתא לא הבינה למה? התינוקת בריאה ושמנמנה ושמחה. אבל אם הרופא אומר אז זה מה שעושים.

הפרידה הייתה קשה על סבתי אך האחיות אמרו לה אל דאגה אנחנו נשמור עליה תחזרי בעוד יומיים.

יום למחרת מרוב געגועים הגיעה; לבקר את התינוקת. כעסו עליה האחיות :למה באת היום? את לא רואה שיש לנו מלא עבודה? תבואי מחר.

סבתא אמרה:"רק להציץ ולנשק אותה אני רוצה ומיד אלך ולא הפריע לכם בעבודה".

לאחר תחנונים רבים נתנו לה להיכנס לחדר שהתינוקת הייתה בו. התינוקת הייתה בריא ומתוקה ושמחה לקראת אמה. ושוב נאלצה להיפרד ממנה. תבואי מחר אמרו לה האחיות

למחרת מוקדם בבוקר הגיעה לקחת את התינוקת. האחיות כעסו עליה: למה הגעת כל כך מוקדם? חכי בחוץ עד שנגיד לך להיכנס

כמה דק אח"כ יצאה אחות מחזיקה תינוקת מכוסה בסדין בכל הגוף והפנים. כאילו מנסה להחביא משהו. וברחה אתה למחלקה אחרת תוך כדי שהיא מסתכלת על סבתא שוב ושוב בחשדנות

סבתי לא הבינה מה קורה. ולאחר עוד כמה דק' האחיות קראו לה לחדר והראו לה מיטה ריקה

ובשרו לה בפנים חתומות:" התינוקת בלילה חלתה ומתה,

איך היא מתה? אתמול הייתה בריא עם לחיים אדומות ושפתים מבריקות מחייכת ושמחה. שאלה סבתי

ענו האחיות: היא נדבקה מהתינוק ששכב במיטה הסמוכה ונפתרה

סבתא: איפה הגופה שלה? אני רוצה להיפרד ממנה לחבק אותה .צריך לעשות הלוויה.

אחיות: אין גופה .קברנו אותה מהר אתמול שלא תדביק חולים אחרים. אין לנו מקום לשמור גופות.

חזרה סבתא בוכה ועצובה למעברה: "יצאתי עם תינוקת בריא וחזרתי בידיים ריקות."אמרה.

סבא שלי לא האמין לסיפור :איך יכול להיות תינוקת בריאה שאף פעם לא הייתה חולה? פתאום מתה?

ואיפה הגופה ?ואיפה הקבר? אנחנו יהודים צריך לעשות הלוויה!

נסע סבא לבית החולים ביקש את מקום קבורת התינוקת

נתנו לו כתובת של בית קברות ונסע לשם. בבית הקברות אמרו לו ש: "לא קברנו תינוקת בימים האחרונים"

חזר סבא כועס ונסער לבית החולים. ונכנס לחדר המנהל וצעק: איפה התינוקת שלי??אם לא תחזירו לי אותה אני יהפוך לך את השולחן.

אמר לו המנהל אין תינוקת. מתה. לך לבית. אתם הדתיים בטח יהיו לך עוד מלא ילדים.

אמר סבא: אני לא יוצא מבית החולים עד שתחזירו לי את הילדה או לפחות תתנו לי את הגופה. אני רוצה לקבור אותה. אני רוצה קבר לעלות אליו

והתיישב על הרצפה בוכה ומתייפח.

קראו למשטרה, באו השוטרים והעיפו את סבא כאילו שהוא איזה מטרידן.

{הבן אדם הרגע איבד ילדה בלי סיבה. בלי גופה בלי מקום קבורה. בלי להיפרד ממנה אין מסמכים אין כלום. כאילו לא הייתה להם תינוקת.}

נישבר לבם. את האמון ברופאים ובמדינה איבדו הם באותו היום

הם לא ישבו עליה שבעה כי לא האמינו לרופאים. אך מה קרה לה ?לא ידעו.

סבא שלי עד סוף ימיו בכה והצטער על התינוקת האבודה,

וסבתא שלי שכיום חולת אלצהיימר כמעט לא זוכרת כלום,אבל את דליה ביתה שנעלמה היא לא שוכחת ועדין בוכה עליה.

הסיפור הזה לא נגמר רק בחטיפת התינוקת.

הם אח"כ לא המשיכו את החיים כרגיל. כל חייהם הושפעו מהעלמות התינוקת.

הם הפכו לחשדנים כלפי הרופאים ומוסדות הרווחה

וכשסבא שלי היה הולך ברחוב עם 3 ילדיו הקטנים {שנולדו אח"כ} היה צועק עליהם : "איזה ילדים רעים אתם, איך אתם מתנהגים לא יפה. אין לנו נחת מכם".

ובבית שהם היו בוכים ושואלים אותו: "למה אתה צועק עלינו סתם ברחוב"?

היה אומר להם: אני אוהב אתכם. אתם ילדים טובים ויפים אך אני מפחד שייקחו לי גם אתכם. לכן אני רוצה שכולם יחשבו שאתם ילדים רעים ואף אחד לא ירצה לקחת אתכם ממני.

דליה נולדה בשנת 1956 ונחטפה בגיל שנה וחצי .