שמי יהודית כהן, עליתי לארץ מטורקיה ב 15.3.1949 הייתי אז בת שבע. היינו שישה ילדים ושני ההורים ז"ל, הגענו למעברת בית ליד.
עזבנו בית מלא דברים טובים באיסטנבול, בטורקיה. לא שכחתי כלום.
מבית ליד העבירו אותנו לנס ציונה, שם עשיתי בית ספר (כולם באותה כיתה, לא חשוב הגיל).בגיל 18 התגייסתי לצבא, שירתתי בפלמחים בתור נחלאית בודדה. הייתי תופרת בפלמחים, עד היום אני תופרת.
הכרתי תייר מטורקיה, התחתנו והוא עשה עלייה.
לידה ראשונה שלי הייתי בהריון תאומים, בשנת 1962. זה היה ב14 באוקטובר שהלכתי לבית החולים קפלן. ב15 לחודש ילדתי שני בנים, כולם שמחו. היו בריאים, יפים. הם בכו והיו איתי כל הלילה. למחרת בבוקר לקחו אותי להתאוששות עם עוד כמה נשים.
הנשים קיבלו את הילדים שלהם ואני לא קיבלתי.

אבא שלי ובעלי שלא ידע עברית בכלל הגיעו, אמרתי להם שיביאו לי את הילדים כדי להניק אותם. כמה השתגעתי מהכאב של החלב.

אמרו לי שהם קטנים מדי ועוברים לויצ"ו תל אביב. אבל הם היו בריאים, ילדתי אותם בכאב של לידה ללא תפרים וחתכים, הכל עבר בסדר. למה לקחו אותם?

אבא שלי, יהודה בן מובחר ז"ל ומשה כהן בעלי נסעו עם מונית לויצ"ו לתל אביב. היה שם איש דתי שאמר להם "הביאו את התינוקות לפה אבל הם מתו".
סילקו אותם משם.

היו שם עוד כמה הורים שבאו ובכו וחיפשו את הילדים שלהם.

מישהו אמר לאבא שלי, "אדוני, תלך לשם ושם יש חדר תינוקות" אבא שלי פחד לעשות את זה. עשה את זה למרות הכל וראה שמונה תינוקות. פחד ולא עשה כלום. לא קלח אותם ולא זיהה אותם.

הם חזרו הבייתה וניחמו אותי שיהיה בסדר וזה יעבור, שעוד נראה הרבה בריתות. וברוך ה' יש לי שלושה בנים ובת, אני מברכת עליהם. אבל את הילדים הראשונים אני לא שוכחת. אני רצה לכל מקום שצריך, הצלחתי לדבר כבר עם עצמי. מה יקרה? אם לא אמצא אותם? אני מפחדת שהפרידו ביניהם והם תאומים... כל הילדים שיש לי הם יפים, וטובים ומקסימים. רבים מי ייקח אותי לרופא, אני מברכת עליהם, יהודה, ניסים, שלמה ואתי הקטנה. ואני רוצה לראות את הראשונים.

יהודית כהן