בשנת 50 נחטפה דודה שלי מזל כהן, לאחר שסבתא התרוצצה בכל מקום בארץ והבינו שהיא לא תוותר היא הצליחה לאתר אותה כשהיא כבר דיברה מעט יידיש. כיום היא חיה בפתח-תקווה. מספר שנים לאחר מכן נחטף הבן מיכאל.

מזל עברה ניתוח בבטן בהדסה תל אביב ואז נעלמה. אחרי מאמצים ושלושה חודשים או יותר סבתא עברה הרבה מקומות ולבסוף הגיעה להדסה ירושלים. הסיפור שאני מספר זה סיפור שאני שמעתי מסבתא בילדותי: "ראו שאני לא מוותרת, הגעתי לירושלים וישבתי בקבלה, הביאו לי ילדה ואמרו שזאת הבת שלי, הבאתי לה סוכריה, דיברתי איתה מעט..אבל ידעתי שזאת לא מזל, שהיתה יותר בהירת עור. לאחר כמה זמן חזרתי לאחות ואמרתי לה שזאת לא מזל. אמרו לי לכי הביתה...רצה הגורל ואיש ניקיון או משהו כזה גילה לי ואמר לי לעלות 2 קומות". ואז מסתבר ששם היא גילתה את מזל. מזל לא ממש רצתה לבוא אליה, אבל לאחר המהומה שסבתא עשתה הכל הסתדר (היה למזל כתם לידה בבטן לזכרוני) והיא דיברה קצת יידיש.

בשנת 55 נחטף דודי מיכאל כהן, כאשר סבתי הייתה בהתאוששות לאחר לידה של אבי, מיכאל לא הרגיש טוב, נלקח ע"י סבי לבית החולים ולמחרת כשהוא חזר אמרו לו שהילד מת. עד היום מקום קבורתו אינו נודע. כאשר סבי חזר להסביר לסבתא את המצב הוא ניסה לשכנע אותה שזאת ה"אמת" -אבל האמת ידועה לכולם ולחזור על מסע של שנים של חיפוש כבר היו קשים ביותר.

דודה שלי מספרת שבפעם האחרונה היא שאלה אותה קצת שאלות ומיד היא זעקה "את מביאה לי את מיכאל..". לבי נקרע.

יוסי כהן