שלום חברים... שמי רוחמה ואני רוצה לספר לכם את סיפור חייו של אחי אברהם. הורי עלו לארץ בשנת 1948 עם תינוק. הם הועברו למנחה עולים בפרדס חנה. מקץ כמה ימים אחי החל לשלשל והורי הופנו למרפאת המקום. כאשר אחרי כמה שעות המצב לא השתפר "״עשו להם טובה״ והפנו אותם לבית חולים. למחרת אמרו להם הילד מרגיש יותר טוב תסעו להביא לו בגדים. איך שהם הגיעו למחנה קראו להם בכריזה למשרד ושם ״ בישרו״ להם שיגיעו לבית החולים כי הילד נפטר!!! הורי כמובן מיהרו לבית החולים ובלי לדעת את השפה כמובן לא ראו כלום אמרו להם להגיע לבית העלמין נחלת יצחק בגבעתיים שם מישהו החזיק ארגז ואמר להם שאי אפשר לפתוח אותו כי ככה קוברים. ואין צורך לשבת שבעה הילד היה בן שנה!! חיפשנו ובדקנו כבר מספר רב של פעמים אך לצערי הרב תשובות למקרה הפרטי שלנו אין . אשמח לשתף ולשלוח תמונות אבי זל נפטר בתחושה שבנו למעשה הוא ״ קורבן״ אמי שתהיה בריאה בת 91 וחיה עד עכשיו בתחושה ובהרגשה שבנה בין החיים.
תודה על המאמצים וההשקעה ואנחנו תקוה שהם יפלו על אוזניים קשובות שבוע טוב.