עדותו של אשר האח:

סבתא סיפרה לי כי אימי נפטרה בגיל צעיר שמשפחתי עלתה לארץ אימי ילדיה ודודי (האח הגדול של אבי) ושכנו במחנה עין שמר מעריך שבסביבות שנת 1950. אבי נשאר בתימן למכור את הדברים שלהם והדוד עלה עם הנשים והילדים והיה לראש המשפחה. הם היו הולכים בבוקר לבית החולים תל השומר ליד חדרה עם כולם וחוזרים למחנה בערב כשהם משאירים את הילדים שם. אחרי כמה ימים כשהם באו בבוקר ולא מצאו את אחי יוסף שהיה בן שנה שאלו איפה הוא אז אמרו להם שמת וכששאלו איפה הוא אמרו שהוא מאחורה ויבואו יותר מאוחר לקחת אותו (את גופתו). הם הלכו וחזרו כעבור כמה זמן ואז אמרו להם שהוא כבר איננו. זה היה בין השנים 50-52. כשאבי הגיע לארץ הוא לא יכל להשלים עם הבשורה ועד היום לא ישב שבעה. אחרי 18 שנה קיבלו צו גיוס על שמו ואפילו חיילים הגיעו הביתה לקחת אותו. זוכר שפעם אחת החיילים שאלו את אבא שלי אם הוא היה מוכן לקבל אותו חזרה (לא זוכר את ההקשר של השיחה)

אבי נלחם כל הזמן גם בכנס בראש העין לפני כמה שנים. וגם היה משפט מסוקר בירושלים שם הודו שמכרו את הילד לאנשים שאין להם