עדותו של אשר האח:

משפחתי עלתה לארץ ושוכנה במחנה עין שמר בסביבות שנת 1950. אבי נשאר בתימן למכור את הדברים שלהם, ודוד שלי עלה עם הנשים והילדים. הם היו הולכים בבוקר לבית החולים תל השומר ליד חדרה עם כולם וחוזרים למחנה בערב כשהם משאירים את הילדים שם. אחרי כמה ימים כשהם באו בבוקר, הם לא מצאו את אחי יוסף בן השנה. הם שאלו את הצוותים שם איפה הוא, והם ענו שמת, שהוא מאחורה כנראה באחד החדרים, ושיבואו יותר מאוחר לקחת את גופתו. הם הלכו וחזרו ואז אמרו להם שהוא כבר איננו.
זה היה בין השנים 1950 -1952.
כשאבי הגיע לארץ ונודע לו, הוא לא יכל להשלים עם הבשורה ועד היום לא ישב שבעה. כמו במקרים אחרים, גם כאן אחרי 18 שנה ההורים קיבלו צו גיוס על שמו ואפילו חיילים הגיעו הביתה לקחת אותו. אני זוכר שפעם אחת החיילים שאלו את אבא שלי אם הוא היה מוכן לקבל אותו חזרה (לא זוכר את ההקשר של השיחה).