הוריי, ג'ולייט ונאג'י גבאי, נולדו בשנת 1931 בבגדד שבעיראק. אבא היה פעיל בהברחת ילדים מבגדד לאיראן. אמא ומשפחתה חוו ועברו את פרעות הפרהוד כשהיו בבגדד. המשפחה הצליחה לברוח מבגדד לאיראן, ושם אמא הכירה את אבא. הם התחתנו בגיל 17 ועלו לארץ בתחילת שנת 1950. עם עלייתם ארצה, הם נשלחו למחנה עתלית, אחר כך ללוד, ואחר כך לבאר-שבע.

להוריי נולדו שישה ילדים. רחל נולדה בתאריך 16/6/1957 בבית חולים הדסה בבאר-שבע. היא הבת השלישית שנולדה להוריי.

לפי מה שאמא שלי, ג'ולייט גבאי, סיפרה לנו במשך כל החיים: יום אחד רחל חלתה, הרגישה לא טוב. אמא לקחה אותה לבית חולים הדסה (סורוקה) באר-שבע. זה היה באוגוסט 1958 ואמא הייתה אז בהריון מתקדם עם הילד הרביעי. רחל הייתה בת שנה וחודשיים בערך. כשאמא הגיעה עם רחל לבית החולים, מיד ניגשה אליה אחות ולקחה ממנה את רחל. אמא חיכתה שהאחות תחזיר אותה. חשבה שלקחה אותה לבדיקה. אחרי כמה זמן, יצא מישהו מצוות בית החולים ואמר לאמא שרחל נפטרה ושתלך הביתה. אמא בהריון מתקדם, לא ידעה קרוא וכתוב, הייתה מאוד תמימה ולא התמצאה בבירוקרטיה. היא לא ידעה לדרוש באותו רגע לראות סיכום מחלה, תעודת פטירה או כל מסמך אחר המעיד שרחל נפטרה או מה באמת קורה איתה. אבא שלי, אחרי שנודע לו שהילדה נעלמה ואין מידע עליה, החל לחפש אותה ולנסות למצוא פרטים אודותיה או קבר על שמה, ללא הצלחה.

אבא חיפש כל חייו אחרי רחל ולא מצא. הוא כבר לא בין החיים. אמא בחיים, מבוגרת ולא בקו הבריאות.

אני ובתי ממשיכות לחפש אחרי רחל. הגשתי פנייה רשמית לרשות האוכלוסין, בבקשה לקבל את התיק האישי של רחל עם המסמכים. במכתב התשובה שקיבלתי, נכתב שבתיקה האישי של רחל נמצאה הודעת פטירה מבית חולים לניאדו בנתניה, כשרחל הייתה בכלל בהדסה- סורוקה באר שבע. בנוסף, בית חולים לניאדו בנתניה הוקם רק בשנת 1975. את תעודת הפטירה קיבלנו בדיעבד, בעקבות הבירורים והפניות שלנו. בנוסף, במכתב מרשות האוכלוסין הפנו אותנו לחברא קדישא בבאר שבע עם כביכול מספר של רישיון קבורה. כשהגענו לחברה קדישא בבאר שבע התברר מולם שאין שום רישום על שם רחל גבאי ואין התאמה בין מספר רישיון הקבורה שקיבלנו לרישומים שלהם. מתוך רצונם לסייע, הפנו אותנו בחברא קדישא בבאר שבע לחלקה כללית בבית העלמין בעיר שבה קבורים תינוקות, אולי שם נמצא זכר לרחל. גם שם לא היה שום אזכור או סימן לרחל.

כתבתי מכתב רשמי חוזר לרשות האוכלוסין והעליתי שם את חוסר ההתאמות. זה היה בדצמבר 2019 ומאז ועד היום לא קיבלתי תשובות.

מוסרת עדות: תמי גבאי מאירס, מאי 2022