נעלמה לי אחות. זה קרה ככל הנראה ב
24/09/1957 25/09/1957
אני הבכורה, נולדתי בצרפת במרסיי. אמא שלי עלתה לארץ ממרוקו, הגיעו דרך מחנה העולים במרסיי, אמא שלי הייתה בהריון וילדה אותי שם. עלינו לארץ עם אבי, סבא וסבתא.
ההורים הגיעו לאזור חיפה, סבא וסבתא לקריית שמונה ואחר כך העבירו אותם להרצליה.
אנחנו הגענו למעברה בין קריית אתא לקריית נחום.

אמא שלי ילדה את הילדה השנייה בסוף חודש שמיני וזה יצא ראש השנה, הייתה 2.200 קטנה ונשארה בפגיה בבית החולים רמב"ם. כתבו לאמא שלי מכתב אחר כך שהילדה בסדר ושתגיע עם האבא לשחרר. כשהם הגיעו, הרופא אמר לאבא: בוא לצד. הילדה נפטרה. הוא שאל איפה הגופה? אין גופה. לא הביאו להם לא תעודת פטירה ולא שום מסמך.

אבי היה בהלם והם היו פחות משנה בארץ, ידעו מעט מאוד עברית תנ"כית ולא הבינו כלום.
הם חשבו שמה שאומרים להם זה אמת ואין עוררין.

הם יצאו מבית החולים אבא בישר לאמא שהייתה אז בת עשרים והיא בכתה המון.

אחרי כמה שנים ראו כתבה בטלויזיה ודיברו על עולי תימן וההורים הבינו שאולי גם אצלם הייתה תרמית. הילדה הייתה בריאה, הייתה בריאה עם שיער שחור, חיונית... לא הייתה שום בעיה.

גם אני הייתי פגית 2.750 אמא הייתה איתי שבוע ימים. בבית החולים בצרפת, לא משחררים לפני שעובר שבוע.

שם אמי: מרים (בת אסתר) עטיה (לפני הנישואים) כהן (אחרי הנישואים) בת 79, גרה בקריית חיים.

אבא שלי: אבנר (בן מסעודה) כהן ז"ל

אמא בהתחלה לא כל כך שיתפה בסיפור הזה, אחרי כמה שנים התחילה לשתף. גיסתי ידעה כבר הרבה שנים. נולדה לה פגית 2300 ברמב"ם ב1986 והיא נכנסה לחרדה. אמא שלי באה ואמרה לה שהיא אני ילדה תינוקת במשקל 2.200 והכל היה בסדר איתה ואז סיפרה לה את הסיפור המלא של החטיפה.

לפי התיאור של אמי, התינוקת נראתה בדיוק כמוני (עודדה) ודומה לי מאוד.
אחריה נולדו עוד ארבעה אחים.

עודדה כהן