אני בת 73 ממוצא פרסי, אמא שלי נולדה בארץ בפתח תקווה ואבי עלה, הם כבר לא בחיים. אמא שלי הייתה עזובה וגדלה בבית יתומים. אחרי שילדו את שרה אחותי הבכורה זכרונה לברכה, נולד להם עוד אח. הוא נלקח בבית חולים דג'אני ביפו, אמא באה עם אחותי שרה לבקר אותו והכל היה בסדר. בפעם השניה שבאו לבקר אמרו שמת. אבא, שהיה אדם מאוד דתי, ביקש גופה ולשבת שבעה, אמרו שאין שום דבר.

הם אנשים קשי יום נלחמו על החיים שלהם, לא היה להם לא זמן, לא כסף ולא תנאים לצעוק, לקחת עורכי דין. כל חייהם חיו בצל הפרשה ובכאב רב. אין הרבה פרטים, חושבים שהשם היה יהודה. אין לנו קצה חוט, אך הכאב נשאר כאב. אמא הייתה סגורה ולא דיברה, אבא היה בוכה על הילד הזה. כל יום עד יום מותה היא אמרה "איפה הילד, איפה הילד". אני שמעתי את הסיפור בדיעבד. נולד לפני קום המדינה. הוא היום צריך להיות בסביבות ה-80.

אח נוסף שלנו נפטר מאוחר יותר, ניסים. אמרו שהוא בלע אבן, אנחנו לא יודעים.

האחים: שרה ז"ל, יהודה (שנחטף), ניסים ז"ל, אסתר ז"ל, רחל ז"ל, לאה, רבקה, מנחם ז"ל, מרים (נותנת העדות), אלעזר, שולמית.

תז של אלעזר מזרחי האח: 003601309

תז של האחות לאה 003601267

מרים גרף