עדותו של האח, נחום עזריה:

עלינו לארץ ביום 15.1.1951 מעירק (מכורדיסטן). התגוררנו שלושה חודשים במעברת מחנה דויד, ואז העבירו אותנו למעברת כברי. גלילה עזריה, אחותנו, נולדה בתאריך 09/08/1952. בהיותה בת כ- 10 חודשים, האחיות במרפאה של המעברה ערכו ביקור מעקב לגבי התפתחות הילדה. להורים שלי נאמר שגלילה חולה וצריך לקחת אותה לביה"ח רמב"ם. ההורים נסעו לרמב"ם כאשר גלילה מרגישה טוב למעט התקררות. היא אושפזה במחלקת ילדים. לפי דברי הוריי, היא הרגישה טוב ביומיים הראשונים שבהם הם שהו לידה בשעות היום. ביום השלישי, כשבאו לבקרה, לא נמצאה במיטתה ונאמר להם שגלילה נפטרה והועברה לקבורה בבית העלמין בכפר סמיר (מחנה דויד). הוריי לא ידעו עברית. במשך שבועיים הם התרוצצו בין בה"ח רמב"ם לבית העלמין, על מנת לברר היכן קבורה גלילה. בבית העלמין אמרו להם שהיא לא קבורה אצלם. ימים רבים חיפשו תשובה להיעלמות גלילה, אך ללא מענה. כנראה שהיא נחטפה מבית החולים רמב"ם, ומישהו ניצל את תמימותם ואת חוסר ידיעת השפה העברית של הוריי כדי לבצע מעשה עוולה שכזה.

בגיל 17 קיבלה גלילה צו גיוס, שאותו החזרנו ללשכת הגיוס.

בשנות השבעים ההורים הגיעו שוב לאותו בית העלמין, שבו נקברו בני העדה הכורדית. הם שוחחו עם האחראים בחברה קדישא על העדה העיראקית והכורדית ונאמר להם שאין עדות שהיא קבורה שם. כעבור כמה שנים ההורים נפטרו (אמא נרגיס בשנת 1994 ואבא חנניה בשנת 2003).

בשנת 2001 פניתי למחלקת רשומות בביה"ח רמב"ם לקבל מידע על אישפוזה. ביום 31/12/2001, קיבלתי תשובה - שלא אותרו רישומים על השם הנ"ל (מצ"ב תצלום התשובה של ביה"ח).

בתאריך 20/11/2001 פניתי למשרד הפנים. תשובתם הייתה שהיא חדלה להיות תושבת הארץ מתאריך 01/07/1963 (מצ"ב המכתב).

בהתאם לכל השתלשלות העניינים, אין לנו ספק, שגלילה נחטפה מבה"ח ושהאשפוז בביה"ח היה מתוכנן במטרה לסייע בחטיפתה. חשוב לנו לפרסם ברבים את הסיפור ולהיכלל עם משפחות פרשת ילדי תימן מזרח ובלקן.