אריה רייזל, אח של לאה:

אני האח הגדול של לאה. היינו רק שנינו – אח ואחות. כשהייתי בן 7 ההורים שלי לקחו את לאה לבית חולים רמב"ם בחיפה, בגין קשיי נשימה ושיעול קל. לאה הייתה בת 11 חודשים. היא נשארה לילה אחד בבית החולים וההורים שלי חזרו הביתה. כשהגיעו למחרת בבוקר כדי לראות את לאה, אמרו להם שהיא נפטרה. לא ידוע לי אם הראו להם גופה או אם קיבלו תעודת פטירה. אין שום מסמך.

לא זכור לי בתור ילד שהייתה הלוויה ללאה. אני זוכר שהגיע אלינו הביתה מתקין מצבות וההורים שלי שילמו עבור מצבה ללאה. אמרו שהיא נקברה –בבית עלמין בחיפה. שנים ספורות לאחר החטיפה, הגיע אלינו הביתה רופא – מטעם בית החולים או המדינה. אני לא זוכר את השנה, אבל זוכר שהרופא הזה ישב שעות ארוכות עם אמא שלי ותחקר אותה עם המון שאלות.

אני רוצה להוסיף משהו חשוב שהבנתי בדיעבד, אחרי שהוריי נפטרו (אמא נפטרה בשנת 1996 ואבא בשנת 2008): כשהם היו בחיים, הפגיעה הקשה ביותר שלהם הייתה שהשאירו את לאה לבד בלילה בבית החולים. הם לא חשדו ולא העלו בדעתם שדבר כזה יכול לקרות. היום אני מבין כמה היה להם קשה עם זה.

לאה הייתה ילדה יפה, בלונדינית עם עיניים כחולות, ומי שחטפו אותה אולי התייחסו גם לזה.

אפי, הבן של אריה, מוסיף:

אנחנו, הדור הצעיר, נכנסנו לתמונה וניסינו למצוא את הקבר של לאה, הדודה שלי.

בנובמבר 2020 הלכתי לחברה קדישא בחיפה. הם איתרו את הקבר ברשימות ונתנו לנו פתק שעליו כתוב שהיא קבורה בחלקה יל-10-28, בבית עלמין בכרמל. כשהגענו למקום, לא מצאנו קבר. ניסינו לברר מול מנהלי המקום. חשבנו שפשוט ידריכו אותנו כיצד למצוא את הקבר או שיובילו אותנו אליו, אלא שלא כך היה. נאמר לנו על ידם, שיש לפנות במייל לדרג גבוה יותר ולהעביר את הבקשה לשם. זה נראה לי מאוד מוזר שיש חלקה ומספר וזה מופיע ברשומות של בית העלמין –ובפועל אין קבר.

בימים אלו ממשיכה המשפחה לנסות לאתר מסמכים ואת מיקומו של הקבר, ויש בכוונתה לבקש לפתוח את הקבר לבדיקה, לכשיימצא.